[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נתן קליידרמן
/
מונולוג המוות

[איש יושב ומתחיל לדבר]
למה, למה את לא פה? אה, אני יודע, בגללי. אני לא יודע, פשוט לא
יודע מה לעשות כשאני, נו, את יודעת, מה שקרה לך. המוות זה
פחד?
אני לא יכול להיזכר ב-10 הדקות האחרונות שלך איתי ובכלל בעולם
הזה[מתחיל קצת לבכות].
אני לא יודע מה לומר, זה היה רצח או לא, כי את, טוב לא בא
להגיד את זה.
אז ככה זה היה:
אני באתי הביתה, ראיתי אותך, היפה בנשים, גם בחיצוניות וגם
בפנימיות, אבל את לא חשבת שזה נכו,ן אבל נראה לי, למה נראה אני
בטוח שאת טעית בגדול.
כן, אחרי שבוע של פחד ואיסורים שלי שלך[מתחיל לבכות] שלנו.
למה, למה אני שואל, למה זה מגיע דווקא לי???
כן, אמרתי לך שמשהו נורא עומד לקרות לך[הפנים שלו נהיים
עצובים]בגללי.
הייתה לי פעם חברה לפני שהתחתנו, אנחנו היינו 9 שנים ביחד ואז
היא הציעה שנתחתן ואני אמרתי לא!!!
והיא אמרה לי שהיא עוד תחזור לחיי ותתנקם בי. עברו 20 שנה ולא
שמעתי ממנה כלום והיא התקשרה אליי בבוקר והיא אמרה לי שזה
היום, זה היום - ואני לא האמנתי.
את אמרת לי שאת יודעת ואת איתי עד שהמוות יפריד בינינו, והוא
הפריד.
[פאוזה דרמתית]
אמרתי, איך את יודעת, ואת אמרת שזו את, עשית ניתוחיים פלסטיים,
שינית את צבע השיער שלך,
ואז לקחת סכין חדה, קירבת אותה לפנים שלי ואז[אומר בפחד
ובהיסטריות]תקעת אותה בלב שלך ונפלת.
ואז ראיתי את אור ואדם, הילדים היחידים שלי, שלך, שלנו!!!
ואז הם ירו בי כי הם חשבו שאני רצחתי אותך ורגע לפני אני אמרתי
להם שיבינו, אני לא עשיתי את זה, לא רצחתי אותה, תבינו. אתם
כבר בני 20. אך הם לא האמינו ורצחו אותי ואני מחפש אותך פה בין
גן עדן לגיהינום. אה, תגידי איפה את, איפה?[מתחיל לבכות}
[סוף!]







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אשה נאה ניגשת
לדלפק במסעדה
ומסמנת לאיש
שעומד מאחוריו
לגשת.
היא מקרבת אליו
את פניה, ומלטפת
את פניו
המאדימות. "אתה
המנהל?", היא
לוחשת לו. "כן",
הוא עונה בעוד
היא מעבירה את
אצבעותיה על
לחיו ועל שפתיו,
דוחפת לו שתיים
לפה ונותנת לו
למצוץ אותן. "רק
רציתי להגיד
שבשירותים של
הנשים אין לא
סבון ולא נייר
טואלט".


תרומה לבמה




בבמה מאז 10/8/08 0:56
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נתן קליידרמן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה