סימנו אותו.
"זה הוא... ללא שום ספק. הוא יעלה לגדולה".
אך זה לא ניכר בו, הוא לא ראה זאת.
חיים של אציל, נפש של ילדון.
וכך המשיכו חייו, בצל הפאר, בטמא שבטהור.
ואולי, זה מפני שהיה כה פשוט,
ואולי הכל הבל.
ארמון המלוכה,
וחצר הממלכה,
ושומרי ההרמון,
וליצני החצר.
מוכר הקפה,
והדוור,
מנקה הרחובות והקבצן.
כולם הכירוהו, שמעו עליו ועל מעלליו.
אך יותר מכך, חיו ברתיעה מתמדת.
אילו באת לשם לא היית מבחין בכך,
אך בחדרי-חדרים, בפינות המטבח,
ראית זאת על פניהם.
דריכות מתמדת, המביאה לחולשה בעיניהם..
והנה נולד לו הרך המופלא, וסומן הוא לעלות לגדולה.
הפיח הוא תקווה בעיניהם, אולי הסיוט סוף סוף יגמר.
עבר מינקות, לילדות, לבגרות.
וטופח, ולומד, ואומן בידי הטובים ביותר. שכן שם הוא חי.
עם אחיו. עם אחיו גדל הוא הבן, ואיתם התרועע.
היה כמותם - היו דם מדמו.
עם אחיו הוא שיחק בחצר, ונלחם בחרבות עץ.
והיה הטוב והמיומן מכולם, כך לפחות אמרו לו.
ואהבה אותו אימו המלכה, ואהב אותו אביו. היה הוא מושלם,
בעיניהם.
אך דבר, שום כלום, יוכל למנוע את הגורל.
שכן הפחד גדול מהאהבה, והישרדות מותירה מאחריה אנושיות.
כי שם, בארץ שרדאנושיה, לא יכלו התושבים ללכת בגאון.
על צוק המשקיף לארץ, במעמקי היער הדרומי,
הייתה מערה. בתוכה שכן דרקון אימתני.
ורק עם תנתן לו המחווה הגדולה, יתן הוא מנוח לתושבים, וההרג
יפסק.
רבים ניסו להרגו, ללא הצלחה. רבים האמינו כי רק המחווה הגדולה
תפסיק את שפיכות הדמים.
בוקר יום אחד, קרב אביו אל מיטתו, הקימוהו והלבישו.
"היום, בני, זהו יום גדול", הכריז בהתלהבות.
"היום תועלה לגדולה. מהיום תהיה גבר, למעני, ולמען הממלכה".
באותו היום הוטבל בנהר הקדוש, הומשח בשמן זית, והלבש בגדי
מלכים.
"סוף סוף!" חשב בליבו הנער, "היום סוף סוף אעלה לגדולה ומהיום
אינני כבר נער. אני גבר.."
לא שיער בנפשו שדבר אחד עומד בינו לבין בגרותו - הדרקון
הנאלח.
אך רק אומץ היה בליבו, ליבו היה עשוי ללא חת.
לקח אותו אביו אל היער, והלכו הם שעות רבות. לבסוף הגיעו אל
הפתח.
"בני, רק עד לפה אוכל לקחתכה. מעתה התקדם לבד. צעד בטוח, צעד
גאה, כי מהיום אתה גבר. גיבור הממלכה."
נפרד הנסיך מאביו והמשיך ללכת, וללכת וללכת...
ויותר לא ידעו בממלכה עוד צער.
ההרג ניפסק, המחווה בוצעה. הנער הועלה לגדולה ולעולה.
גם היום הוא עדין שם עומד,
פסל גבוה ותמיר שלו במרכז העיר.
יש אומרים שיש מבט ריקני בעיניו, אחרים רואים בהם אומץ.
אך כולם מסכימים על היותו גיבור, הנסיך בעל 9 הבהונות.
כי בשביל כולם, הוא תמיד יהיה,
הנסיך שהציל את הממלכה,זה שנכנס למערה.
כי אמנם דמו היה אציל, אמנם לנהוג כמלך השכיל, אך היה לו פגם
קטן,
עשה הגורל וגרם לכך,
כשנולד - היו לו רק 9 אצבעות ברגליים.
וכך הצילוהו המלך והמלכה מפני חיים של כשלון.