[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הכל מתערבב לי, מטושטש ולא ברור, כמו חדות של סכין בתולה.
כל הצבעים מסביבי מתמזגים למשהו מטאפיזי לא מוגדר
זה כמו חלום שלא מתעוררים ממנו עדיין.

טיילתי ברחובות חשוכים ומוכרים, הכל היה נראה אחרת .
אומרים שזה היום הכי סוער בשנה והלכתי ברגל (אפילו שהיה לי כסף
למונית).
כל צעד הרגיש כמו נצח ומישהו שאל אותי ממה אני בורחת.
כמה מכוניות צפרו לי בחיוך זדוני של סוף יום, נגעלתי. רציתי
שמישהו זר יאנוס אותי כדי להצדיק את הסבל עד הסוף, כדי לא
להרגיש אינפנטילית. התפללתי שברק יכה לי בגב לאורך כל עמוד
השידרה, אבל לא הייתי מסוגלת לעצור ולחשוב שניה על משהו אחר
מלבד הדבר היחיד שלא הייתי מסוגלת לחשוב עליו.

זה השתחזר בתוכי כמו סרט שמעבירים אחורה בלופים, כל מילה
ותנועה הדהדה בתוכי כמו מנטרה במקצב אחיד.
הייתי קפואה כמו מומיה אכולת תולעים, אני חשבתי שזה יישאר רק
משחק בפנטזיה.
לא רציתי כל כך קרוב, את מה שקירבתי יותר מכל.

ואיך בורחים מאשמה עצמית
על שכפו עליי בכוח אהבה הדדית?

ועכשיו אני לא יודעת אם זה גשם הזלעפות שהחזאים הבטיחו,
או שהדמעות שלי שוטפות עיר שלמה.

מדברת לעצמי את כל מה ששתקתי קודם, הוא אמר שזה החטא הכי נכון
שקיים, שיהיה בסדר, כלום לא קרה,
ואני האמנתי כמו בובת כרוב חסרת מוח.

כל שניה כמו אלפי גילגולים, ורציתי שזה יימשך שעות או ייגמר
מיד
רק לא כמו עכשיו.

ואיך החיים ממשיכים אחרי זה?

הכל מתבשל בתוכי כמו שוקולד מריר, רותח ומבעבע בתוך הורידים
שלי,
במורד כל איברי הגוף, וזה כלכך שורף ומציק ונעים כמו פרחים
בנשמה או כמו שדה שלם של קוצים.

אני לא יודעת אם אני מפחדת שזה ייקרה שוב ואני ארצה למות
או שאני מפחדת שזה לא יקרה עוד אף פעם ואני ארצה למות.

אני פשוט אלך לישון ואחכה למחר עד שכל התמונה המעורבבת שלי
תתבהר לצבעים חדים ונפרדים,  
אני אתעורר בבוקר ואגלה שהסיוט הזה היה מאוד מוחשי יחסית
לחלום.

1:21 בלילה
יום שלישי, 29.1.07
אין לי כוח, הלוואי שהכל ייגמר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
וכמו שאמר
קונפוציוס:
"וואו, איזה
שדיים יש
לזאתי"






ג'אן מדקלם
אתנחתאות
היתוליות


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/8/08 22:17
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ויקטוריה קרוס

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה