אנשים באים והולכים
רגעים. מבטים. דיבורים.
נגמרים לך מול הפנים
הילדות נשמטת,
הבגרות קרובה
רצון להצליח
פחד נורא
צבא. אהבה. חרדה.
כמו גוזל שפורש את כנפיו
ונתקל בתקרה
יללות רחוקות נשמעות
בלילה בודד מדי
אז עולה זיכרון ישן
וחיוך מציף את פניי
אבא. אימא. משפחה.
רצון עז להיאחז
במה שהיה.
כה גדול הרצון
וכה חזקה האמונה
נשארה רק המציאות
אתה נופל חזרה.
כמו אור מהבהב
כמו פסנתר ללא צליל
כמו אוהב לא אוהב
כמו סתם יום רגיל.
אתה נסחף לשחקים
בלי הווי, בלי תכלית
רוצה להאמין
משתוקק להחליט.
מסתכל לצדדים
לא שונה, לא מושלם,
רוצה להיות פה סתם
כמו כולם
לנשום קצת אוויר
לכתוב איזה שיר
לחייך ככה סתם
פשוט להיות בן אדם |
