בערב השני אצל ע', אותו מצב.
המלאך דורש ממני לצאת מביתה.
"הייתי רוצה לדעת למה?
דוחק אותי החוצה
ממערכת יחסים מופלאה,
בהתאמה מלאה
שיש לי עם ע'
למה?"
אני מחבק את כולה אל לבי
בהתמזגות פנימית ענקית עם עצמי,
אני מנשק את שפתיה בתשוקה אדירה,
בהתאהבות שלא הייתה לי.
לרגעים הפיוטיים שנתחברו
לאומרם כבימי
החגים, אחרי ברכה שכזו, כאילו
הייתה היא כנסת ישראל ואני
הבורא.
כאילו את השכינה ואני
האל הבא בה.
כמו אלוהים החי
באהבה מתמדת עם השכינה
רעייתו מתהלל.
כל הזמן  נעים במעשה האהבה,
תמיד יום ולילה

אנחנו מתקדמים לאט לאט.
עדיין לא נכנסתי למיטה הגדולה בחדר השינה,
ע' כבר רוצה שנתגבר על הצניעות
של מי שעומד וממתין בייסורי אהבה
מחוץ לבית שבועות, חודשים, עד

שאהובת לבו מכניסה
אותו לביתה...