ערב אחר כך כבר לקחת אותי לביתך
"המהירות מהשטן", אמר לי המלאך,
נושף בעורפי
השכבת אותי לידך, בסלון. אהבתי
כל רגע
עד ייאוש מכל ליטוף התענגתי
המלאך שלי
לא אהב אף לא רגע
קט
ולא ליטוף
ויכה בי
בעורפי
בזעם
ראיתם פעם מלאך? לא. גם אני לא.
הרגשתי את נוכחותו בעצמה ענקית בתוכי
המלאך עמד בשער ביתה של מיכלי
וחרב אש ענקית בפיו
נכון, לא ראיתי מלאך, לא בכפר לא בעיר,
ולא לא את חרב האש המונחת בפיו
נכון, זה דימוי, תבינו את רגשותיי
הגועשים בשל אותו רגע מסעיר
כבר אז אני מתאהב במיכלי אהבת
נפש,
אני רוצה לקיים עמה מצוות אהבה
אני לא יכול לחיות רגע בלי מיכלי...
בלי מיכלי אני אמות כנראה. אני יודע
והמלאך עומד בינינו בעקשנותו
מונע ממני להתמזג עם אהובת חיי הנצחית:
"צא מייד מהבית הזה!" הוא מצווה עליי
בעצמתו
שלא הכרתי אצלו
בשנים האחרונות
במאות
האחרונות
19.01.2008 |
