שירלי דורצ'ין / זמנן של מלים |
אך נשאפו אל קרבי זה מכבר
אושרי כה רך, בצורתן מגולם
בעוד תרות הן אחר מעבר
חבלי הלידה, חיבוטי נפשי
שפתיי אל שפתותיך נלחצות
המוקדם לאמרן? התישאר אישי?
בתום נשיקתנו, עת צלצולי חצות
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|