|
הסוף הזה
לא אמור להיות שונה מקודמיו
לא מאלו שלחצנו עליהם יד
לא מאלו שקרו בתוכי
זה כמו
להקפיא
ולהפשיר
ולהקפיא
ולהפשיר
אכלתי אותנו קפוא
ומופשר
וקפוא שהופשר והוקפא והופשר
והתקלקל...
תמו כיווצי המעיים
מזמן
הבחילות גם הן נפרדו ממני
ובמקפיא שלי
יש
שמש
לכן אתה ודאי מבין כשאני אומרת
שהסוף הזה
אמור להרגיש כמו אורח תועה שנסע בזמן
כמו פירורים עיקשים
שנכשלתי לטאטא
כמו
פעם
אבל לרגע הוא מרגיש כמו עכשיו
נאחז
חזק מדי
ומדבר
חלש מדי
אנ'לא שומעת
מה אתה אומר
אבל הקול שלך כואב לי בבטן
(הפסקתי להתבלבל ולחשוב שהוא קורא לי)
הסוף הזה
לא אמור להיות שונה מקודמיו
אין לו עוד מה לרופף בי
הרי פרמתי כבר את כל החבלים
אבל הוא פה עכשיו
דורך על חוטים בלתי נראים
ואני יודעת
מחר
אני אחזור להיות קודם
ואתה תחזור לא להיות
והאהבה תחזור להיות יפה לי
וטרייה
בלי הקפאות ו(ה)פשרות. |
|
|
לפעמים אני שוכח
שיש אנשים
בעולם, אבל רק
לפעמים.
לפעמים אני שוכח
שיש חיות בעולם,
אבל רק לפעמים.
לפעמים אני שוכח
שיש צמחים
בעולם, אבל רק
לפעמים.
תמיד, אבל
תמיד... אני
שוכח שאני הוא
אני.
אלוהים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.