ברגע אחד יתום,
הוזה בין שמים לארץ,
בין אפור לכתום,
הכול נראה בהיר פתאום.

לילה אחרון,
פעם אחרונה,
על קפה בפינה,
לפנות בוקר,
מחליק בגרון.

ברגע אחד יתום,
הוזה בין שמואל א' לב',
"קפה קטן", כתוב על הדלת,
הכול נראה בהיר פתאום.

לילה אחרון,
פעם אחרונה,
על קפה בפינה,
לפנות בוקר,
מחליק בגרון.

ברגע אחד עכור,
חושב על המרתף הסגור,
ריח סיגריות באוויר -
השעה שלוש והלילה בהיר.

לילה אחרון,
בין סיגריה לקפה,
איתי לא מפסיק לצחוק,
ואולי הוא בוכה.

בסוף לא סגרו, אבל הרהור נותר בעינו