צמרמורת מטלטלת בחוזק את בטני
תחושת קבס נוראה מבצבצת מגרוני
רוצה להקיא את כל מה שבפנים
להוציא את הזוועות ולגרש את השדים

הכיעור נראה עכשיו כמו השתלט על המראה
ודמותי המשתקפת רק מלבה את הבחילה
ועוד רגע ונדמה כי זה כלל לא בשליטתי
וכל הרעלים יתערבבו יחדיו עם נשמתי

הכאב שוב מנסה לצאת, אך לא יכול
חוסמים לו את הדרך הכבד וגם הטחול
השנאה שוב משתוקקת רק לגדול ועוד לגדול
ואני בכלל צוללת אל עולם כזה כחול

העשן ממלא את האוויר בעיגולים
והכל הופך אפור-עכור ברקע של צללים
האמת תצא לאור כשרק נפתח את החלון
אך לעת עתה אפשר ליהנות מהרפיון

וכך מסתכמת עוד ישיבה עם חברים
תמיד אותו סיפור רק משתנים הפרצופים
נשענת לי אחורה וחושבת על ענן
לוקחת נשימה ועוצרת את הזמן.