ושנינו שוכבים עירומים
במיטה הקטנה
מעלינו, תקרה מתקלפת
ברדיו, שדרן מדבר את עצמו לדעת
את מלטפת את גופי
אני מתכנס בתוך הפחד
כל אחד אוסף משהו אחד
כדי למחוק דברים אחרים
רק אנחנו, לא מצליחים להבדיל בין הדברים
ברגעים של חולשה
ויתרתי גם לך
ואולי את אינך, אולי זה מתוך געגוע
עירום מוחלט
בלי מגע, בלי מילים
את לוחשת
אם תאהב אותי היום, נוכל לחיות ככה לנצח
אם תאהב אותי מחר, זה ייעלם לנו
ואני נזכר בשנינו
שוכבים במלון קטן בפריז
מדמיינים שאנחנו, מתוך שיר
עוד מעט את תיעלמי
ואני אלך לשתות
המשורר יוכל לצאת מתוך עצמו
התסכולים והכאבים, הותירו את הקשרים
ואנחנו נעים על אותו מסלול
אולי הדלת תיפתח, אולי נמצא את עצמנו במקום אחר
את לוחשת
תאהב אותי היום, בלי תנאי, בלי גבול
אם תאהב אותי מחר, זה יהיה קשה יותר
ושירים שלא הבנו, פירשנו לא נכון
ורמזים שלא ידענו, הרסו לנו הכול
שוכבים עירומים, במיטה הקטנה
ואנחנו מדמיינים, את עצמנו
בספסל קטן
גינה ציבורית, חורף
ואף אחד לא עובר
אולי יכולנו לאהוב יותר
לעתים, זה כמו במלחמה
הורגים, כל זמן שאפשר
ואז בבת אחת, זה מגיע
ואז לא נשאר לנו דבר
ושנינו עירומים
כמו ילדים בתמונות שחור לבן
אולי יקראו לנו, אולי נישאר כאן תמיד
תביטי, בחוץ אין יותר שמים
רואים את העולם, כמו מציורים שציירנו
לעתים, אפשר לשנות
לעתים זה מאוחר
ואת אומרת
תאהב אותי היום, מחר אולי לא נהיה פה
ואני מביט מן המיטה, דרך החלון
לאן אפשר ללכת מפה?