א

ואני,
את הנסיך הזה מצאתי.
והוא,
העניק לי עולם.
מלא,
שטוף רגשות מקצוות תבל.
כזו,
הדורת שמחה ואושר.
אין-סופי,
על שלל גווניו המרהיבים.

ב

והנה,
סדקתי את עולמי וימוט.
רעוע,
בנפתולי סערת רגשות.
הוא,
אשר העניק לי עולם.
אני,
אשר מצאתיו.


ג

וכעת,
אבלים אנו, ברצותנו התבל.
זו,
שניתצה לאלפי רסיסים.
אשר,
כובד משקלם חזק ככל רגש.
שלו,
המעניק לי עולם.
הנסיך,
אי-שם מצא הוא אותי.

ד

ובכך,
פצענו לבד ונפצענו יחד,
ועדין,
נבקש את אשר היה.
ונדע,
אבן עולם מרוצצת נקרתה לנו.
שנינו,
הנסיך המעניק לי את יקומי.
ואני,
הכסיל האוהב המאוהב בו.

ה

בו,
והוא כל עולמי.