רצית לראות
וראית.
רצית לבכות
ובכית.
רצית שייגמר
ונגמר.
להישאר עוד יום
לנבוע מן המחר.
חיכית לדף הלבן,
לשינוי
לתקווה.
וכרגיל חזרת עם אותן המילים
השנאה, האכזבה.
למה המחר מהסס?
והאתמול נושף בעורף?
איך זה שעכשיו אביב
ולך בחדר סופה של חורף?
הרצון לשינוי חלחל בך עמוק
קרא לך לברוח.
להתחיל לנשום עמוק, מבחוץ לבפנים
לצבור קצת כוח.
התנור לא יחמם את הרגש שקפא,
אין לאן לברוח.
מהסדקים יוצאים שקרים
מהעשן נשטף המוח.
אך המחר מהסס
והאתמול נושף בעורף
ולמרות שעכשיו אביב
אתה עדיין שקוע בחורף.
בשמיכה גדולה וסינתטית של חברים
ניסית לחמם את הכפור שבפנים.
אבל קרבה לא עוזרת
לא לזה חיכית,
וזה לא שאתה בולע מילים,
אנחנו פשוט לא מצליחים להבין מה רצית.
והגשם יורד רק עליך
והרוח, עדיין נושפת בעורף.
וזה ברור לכולם,
עכשיו כבר אוגוסט
ורק לך בחדר סופה של חורף. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.