|
שתי אבני צור שוכבות על החול
מביטות אחת בשנייה באכזבה
כמו צעצוע מבד שקנית בזול
כמו זמר ששר על אהבה בלי תקווה.
שתי אבני צור לא רוצות לדבר
על מה שהיה וכבר אי אפשר להגיד
אחת רוצה אש לבער
ואחת חושבת רק לעתיד.
ואני? הרקע לכל הסיפור
דימוי לכל הפשטות ולטוהר
היו ימים באמת הייתי אבן צור
אך חלפו להם ימי הזוהר. |
|
|
גבירותיי
ורבותי! אני
מצטערים שפרצנו
ככה לתוך טקס
חלוקת פרסי
נובל, אבל
גילינו חוק חדש
בפיסיקה שלפיו
חישבנו מחדש את
העולם כפי שהוא
ידוע לנו כיום
וגילינו שבעצם
אנחנו יותר
עשירים מביל
גייטס! קדימה
מדענים יקרים,
פתחו ארניקכם
והבו לנו את
הג'ובות! נו?
חוק חדש! באמת!
מה ז'תומרת
לקרוא לאבטחה?!
לא רצויים?
גילינו חוק!
באמת!
כוס אמו איציק,
אמרתי לך שזה לא
יעבוד, עכשיו
מאיפה אני יביא
לאבנר מאה
שקל... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.