אני יכולה רק לנסות, לשמר במילים את ההתהוויות, לשכתב את
פרפורה העדין של התקווה, לעצב בשפתי את הגוונים שהענקתי לכל
אשר עבר ולא עוד.

אני יכולה להשתדל, במלח רגשותיי להיטבל, ובדיו הדמעות שנגרעו
לכתוב מגילות מוסר והשכל. אבל רק המלוח מכל יבין שיחיד הוא
המוסר ואפס ההשכל.

אני יכולה להבטיח מול שקיעות גם זריחות, כי רבו הסיפורים שעל
נפשי לגלות, כי ככוכביי חצות ושחר נצצו בי עמוקות. אבל בנפול
ההרהורים, קצו המילים, מול שקיעות, גם זריחות.

נקל לי להאמין, כי ייתמו הימים, ובשבילים הנטושים עקב אחר עקב
תתבע הרוח.

הייתי רוצה, לכתוב מילה, לפני שינטשוני העונות מאחור.
הייתי רוצה, לשאת תפילה, ולשחררה אל הרוחות כשהלילה שחור.
אבל נפלתי בתיאוריי מסלסוליו של המקרה, וחלש לבבי מלהט הכיסוף,
גם הדחייה.
בסוף אפול כאן על הדרך, ויבכוני כוכביי,

סיפורי כלא היה.


2003