נשק ב90 מעלות!" "מחסנית הכנס!"
המטרה היא בחורה יפה, בלונדינית,שיער קארה, עיניים ירוקות
גדולות, חיוך גדול בעל שפתיים מלאות.
כולם מכוונים לשמיים ואני היחיד שמכוון למטרה.
היא מחייכת, למה לעזאזל ? מה אני אבן ?
"דרוך!"
היא לא מודעת שהיא מטרה בשר ודם ולא קרטון, היא לבושה בשמלה
שחורה עם נקודות לבנות כמו בטי לו.
אני מכוון והאצבע על ההדק.
"נצרה! פתח!" צעקה מהדהדת במרחב.
"אש אש אש " כולם יורים לשמיים הכחולים.
ואני עם האצבע על ההדק, סורק אותה.
לירות ? בטי מרימה את השמלה וחושפת את מפשעתה.
אבל היא בלי תחתונים המפקד! אני צועק.
זיעה קרה ניגרת על צווארי, היא לבושה בדיוק כמו שראיתי אותה אז
בפאב, זרוקה פינה על כסא עגול וגבוה, מבט חייתי היה בעיניה
ומחשוף נדיב שלא השאיר טיפה של דימיון.
התקרבתי והיא שאלה "אתה חושב שאני לובשת תחתונים או לא?"
לפניי שהספקתי לענות היא לקחת את ידי והניחה את אצבעי האמצעית
בין רגלה, עד רגע זה לא ידעתי זקפה מה היא.
היא חייכה והורידה כוסית של ייגר.
"בטי?" הצלחתי להניע את שפתיי "ככה את אומרת שלום בד"כ?" הבטתי
על ידי שזזה בכוחות עצמה.
"רק לכאלה שאני מחבבת כמוך" וחייכה עם עיניים עצומות.
"איפה נעלמת אתמול?" שאלה בעוד שאצבעי בין רגלה, עמוק
במפשעתה.
היא הורידה עוד כוסית של ייגר, תפסה לי את הזין חזק דרך הג'ינס
ונשקה לי בצוואר.
"סידורים, את יודעת" אמרתי ונזכרתי שאני עומד כולי, אז ישבתי
הוצאתי את האצבע הרטובה והזמנתי בירה.
היא הגיעה חמה עם הרבה קצף, כמו שאני אוהב.
הברמן קרץ לי לשלום והמשיך מפלרטט עם בחורה שמנה שלבשה מן
סמרטוט עליה, פנים יפות היו לה וסקס אפיל שיש רק לשמנות.
"בכל זאת " בטי המשיכה "היום זה הזיון האחרון שלך איתי, מחר
אני טסה"
כמעט נחנקתי מהבירה והסתכלתי עליה,היא בלעה עוד כוסית מלאה
בנוזל שחור.
"מה? מה זאת אומרת אחרון? ולאן את חושבת שאת טסה?"  אמרתי
במהירות והדלקתי סיגריה חומה.
"מה לא הבנת ? מחר אני חוזרת הביתה לאוסטרליה, אתה יודע אני לא
יכולה להשאר כאן ולהזדיין איתך לנצח" היא  ליטפה אותי בצוואר
ומחתה את זיעתי הקרה.
"קדימה חייל!, יש עוד המון בחורות בלי תחתונים בעולם, לירות
בספירה לאחור!" צעק המפקד
"עשר!"
"אני לא מוכן" צעקתי.
"תשע!"
בטי היתה אהבה יפה, אהבה של זיונים בכל פינה בכל מקום של
אבדון.
"שמונה!"
היא צחקה והחלה לזמזם שיר, "הוי באמת, תבוא לאוסטרליה, הזמן
שלי נגמר פה"  היא אמרה ושלפה סיגריה גנובה ממני.
"שבע!"
הרמתי את ראשי,כל האנשים מסתכלים עלינו, אפילו השמנה והברמן
חדלו מפלירטוט
"שש!" האצבע מתהדקת.
"מה אתם רוצים! צעקתי "תחזרו לעניינים המזוינים שלכם" המוסיקה
התחזקה.
"חמש!" הזיעה שוב חזרה.
הגענו אלי, זיינתי אותה עם השמלה עוד לפניי שסובבתי את המפתח
בדלת.
"ארבע!" קצב הספירה הפך מהיר.
הזדינו על השטיח באמצע הסלון.
ניגבתי את זיעתי על שפתיה.
"שלוש!"
"אני אוהב אותך, בטי" נרדמתי
"שתים!" העין בכוונת ישר ללב.
הפרידה היתה נורמלית, חיבוק, נשיקה, מבט חודר ונפנוף למרחקים.
המטוס המריא והיה רחוק בשמיים.
עישנתי באזור המעשנים.
"אחד?" שאל המפקד, הקת  הית עמוק בתוך כתפי, נשמתי חזק.
שנה וחצי עברו, הייתי באוסטרליה, היא עם מישהו אחר.
"זונה!" וכבר לא שלי מסתבר.
עדיין יש לי תמונה שהיא רכובה עלי, התמונה שרופה חוץ משדיה
המושלמים, זיכרון מתוק.
"אש!!!" הצעקה קראה  לי לחזור.
יריתי שלושה כדורים ישר בשמלתה, בנקודות הלבנות,
לא ללכלך את השמלה היפה.
היא עדיין מחייכת, בכל זאת קרטון.
בדיעבד אני זוכר את הזקפה,
כמה שלמות, כמה אהבה.