שולח יד ארוכה
לעומקי מגרה,
מוצא אותו שם:
שיר ראשון.
זהו בוסר.

חי שנים כבר מנה,
רגעי עלטה.
מקומט, גם נפחד
וממול,
אור של בוקר.

כן,
היד מהססת,
אך בלב, החלטה.
זו עת לחצות
אחת שעת הכושר

אל רגעי הסיום
אנחה נפלטה

עד היום
רק אני.
מהיום
גם אתה.

ויהי אתה

עמוק בבטן,
בקופסת נעליים.
ידידתי עלטה
ועכשיו בא האור
כך נברא לי אתה

התרגשות

זה קורה

זה קורא

זה מגיע


אתה