"שלום"
"או שלום, את לירן נכון?"
"כן"
"חדשה בתחום?"
"אני לא חדשה בתחום אבל... אתה יודע..."
"שבי, תרגישי בנוח, תירגעי, אין שום סיבה להיות לחוצים"
"לא, לא, אני... בסדר, מנוסה בזה..."
"מנוסה... זאת אומרת שעשית את זה הרבה?"
"תשמע... "
"הבנתי"
"אז... כמה זמן יש לנו?"
"היום רק מתחילים, אחר כך כבר נדבר על שעות ותעריף"
"אה... או קי..."
"אז, את רוצה להתחיל?"
"אממ... כן... מאיפה מתחילים....
טוב אז אני קצת שרוטה, האמת שהרבה...
פעם האמנתי לאנשים אמונה עיוורת... בלי שאלות בלי חשדות, פשוט
האמנתי...
תמימה מידי אולי... אולי סתם טיפשה אבל זה בסדר זה נגמר
אני כבר לא מאמינה לאף אחד.. בכלל.."
"ולמה זה?"
"אתה זוכר כשהיית קטן וההורים שלך היו אומרים לך- אל תדאג הכל
יהיה בסדר?"
"נניח"
"שיקרו לך"
"אתה זוכר שבבית ספר אמרו לך שאתה יכול להיות כל מה שרק
תחלום?"
"אני מניח שזו שאלה רטורית..."
"שיקרו לך... וכל מי שאמר שהוא תמיד יהיה שם בשבילך, לא משנה
מה..."
"שיקר לי"
"בדיוק... אז החלטתי שלא להאמין לאף אחד ולחסוך מעצמי את הכאב
שבגילוי האמת"
"את לא חושבת שזו החלטה נמהרת?"
"ממש לא. אני בטוחה שזו ההחלטה הנכונה שתעזור לי בהמשך הדרך"
"אז מה היית ממליצה למי שכבר נפגע בעבר מחוסר אמון?"
"מה נראה לך? שלא יבטח באף אחד חוץ מעצמו. וגם עצמו לא תמיד
יהיה אמין כל כך. אתה יודע לפעמים אנחנו משכנעים את עצמנו
ומאוד רוצים להאמין במשהו שהוא לא נכון. אז אפילו אתה משקר
לעצמך."
"אז את בעצם אומרת שאי אפשר להאמין לאף אחד, גם לא לעצמך?"
"בדיוק"
"פסימי לא?"
"ריאלי"
"וריאלי זה משהו שעדיין קיים עבורך? זו לא גם דרך התבוננות על
מציאות שאת יצרת לעצמך?"
"נניח עכשיו אתה סתם חופר. רד מזה פשוט אל תאמין לאף אחד
וזהו."
"למה את תוקפת פתאום? פגעתי בך?"
"לא. סתם חפרת לי"
"זו לא המטרה של הפגישה הזו?"
"לא, המטרה של הפגישה הזו היא לפתור בעיות"
"ואיך נעשה את זה אם לא נשתף פעולה אחד עם השני?"
"שיתפתי, שותפת, אנחנו שותפים הכל בסדר"
"עוקצנית משהו.."
"דרילר משהו.."
"טוב תשמעי לא נראה לי שזה עובד... כל הקטע הזה של פסיכולוגית
שמגיעה אליי הבייתה פשוט לא.... זה לא.... אני מצטער... אני לא
מצליח לתקשר איתך...את... קצת פסימית מידי בשבילי"
"כן אה גם לי זה לא עבד כל כך טוב.. טוב אז.... אל תהיה כזה
אופטימי טוב? סתם יתפוצץ לך בפנים"
"אה.. כן אני אנסה... יש לי רק שאלה אחרונה"
"שאל"
"איך הגעת להיות פסיכולוגית עם השקפת העולם שלך?"
"כשהייתי סטודנטית, אבא של חברה שלי היה נהג מונית שכל יום
הסיע אותנו לאוניברסיטה. כמו כל נהגי המוניות הוא רק חיכה לאדם
הראשון שיכנס לאוטו כדי לחפור לו. לצערו אני חופרת יותר. וככה
ניהלנו מערכת יחסים של טיפולים פסיכולוגיים חופרים ופסימיים עד
שהבנתי שאני יכולה לגבות על זה כסף."
"אני יכול להמליץ לך משהו?"
"תרגיש חופשי"
"היה עדיף אם היית הולכת להיות נהגת מונית."