אתה מדבר איתי כל יום,  
לא מפסיק להחמיא לי,  
אומר שאתה מת לפגוש אותי כבר ומחכה לפגישה הראשונה שלנו בקוצר
רוח...
אנחנו לא בדיוק מכירים אבל רוצים להכיר...
אני יודעת שאתה רוצה אותי מאוד,  
אבל גם יודעת שלא תפסיק להיות פרפר, כי זה באופי שלך...
מעולם לא היו לי מחשבות שנהיה ביחד,  
מעולם לא דמיינתי את עצמי מאוהבת בך,  
כי אני יודעת שזה לא יכול לקרות בינינו.
אתה לא הטעם שלי בכלל,  ובכל זאת אני רוצה להכיר אותך,
כבנאדם.
בטח אחרי שתנשק אותי ותגלה שאני לא מרגישה מה שאתה מרגיש,  אתה
תתאכזב,  האגו שלך יפגע,  אבל אתה תבלע את הפגיעה הזו,  תמשיך
הלאה,  תתרחק קצת ואז תחזור להיות ידיד שלי ושנינו נחזור
לנקודת ההתחלה... להיות ידידים.
אני אספר לך על בחורים שאני אכיר ואתה תספר לי על הבחורות שאתה
תצא איתן ואולי תהיה תחושה של החמצה,  אבל ככה זה,  להיות
ידידים.