בת-אל רביבו / ולו מילה |
עשרות מטפחות רקומות וכובעי מצחייה הפוכים
תלויים על גולגולות קטנות וחיות
והנה מבליח בעיניי ראש עירום קירח
פני ילדה צהבהבות נישאות למולי
אני מחייכת בחצי פה משתהה לרגע
נושכת את לשוני למראה
מבטה הכהה מצטעף מספר לי כאב סופני
כמצטער על שנות ילדותה המגודלות האבודות
כמה שרציתי להצטער באוזנה כי
בלכתי אין באמתחתי ולו מילה לנחמה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|