כמו ריח העובש הנודף משמיכות הנדוניה
שאימא שמרה שנים במרתפים,
נדף ממני סירחון הבדידות.
מדי פעם התבשמתי בגברים ארעיים
אך ריחם היה כמו מטהר אוויר במחראה ציבורית.
כשתפסת אותי בידיך בתקיפות הזו
ידעתי.
ניסיתי להכין את עצמי אבל הסיבובים הכואבים
במכונת הכביסה היכו חזק כל כך
שלא הספקתי לצפות את הלם המרכך.
הפכת את עורי, נכנסת לכל מקום והוצאת
אותי ממרתפים רחוקים אל גג ביתו של אלוהים.
עכשיו,
אחרי שלוש שנים מעורבלות בתוך בועות סבון,
באתי
כדי לתת לך לרחרח בעמקי נפשי
ולמצוא את ניחוחות האושר בהם מבשם אותי שמך.