יובל רן / זכרון אחותי |
יש חדר שנושא את שמך, אחותי.
ואף אחד לא יפצה,
ואף אחד לא ידמה,
לך.
גדוש וריק חדרך כשעזבתי,
האור דולק, הספה מאובקת,
דממה בחדרך, בביתי,
ברחובי.
קראתי בשמך,
את לא מתייחסת.
כיצד עוד אמצא דממה,
לנשמתי הכואבת?
ואת נשארת, ילדת חיוכיי,
בתמונותייך, בזיכרונותיי,
המקשטים את חדרך הנידם בביתי,
בלבי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|