טיפות הגשם נושקות את החלון
השאלה ממשיכה לעלות בין טפטוף לטפטוף
אני המרקוציו שלך, אני הדמות המשנית בסיפורך
זה שנמצא שם לעזור לעבור את המשבר
את הגאות של הים  ולהתאושש מהאסון
אני אדם ללא מטרה
רואה את החיים בעיניו של אחר
מקבל אותך עם חיוך אך הלב שבור
בדמעות בלתי נראות עוד יום עובר
אך אפילו ליצן החצר בוכה לפעמים
חיים ריקים חסרי חום ואהבה
בעוד הגלים ממשיכים לנוע
חילופי העונות מציעים להשתנות
וכך מתחיל הסיפור
בין תירוץ אחד למשנהו
בין יום לשבוע שחולף ללא שינוי
מחכה למשהו שיאיר את דרכי
לדרך שלא כתובה בחול

לחוד במערבולת של רגש
לחוד בין שברי הזיכרון
ידידיי המשיכו בדרכם
ואני נותר על המזח
מחכה שישובו ויספרו את סיפורם
שאני בו דמות משנית
צל הנמצא מעומעם בזיכרון
שנזכרים בו כשקורה אסון
אך אפילו ליצן החצר בוכה לפעמים

אני יודע שאני מחזיק במפתח
אבל המנעול רחוק מהישג ידי
זיכרונות מציפים את החדר
ונוחות של חוסר מעשה
אך השינויים צריכים להיעשות
לשחרר את העבר
שבו נאחזתי כילד קטן ומבוהל
השינויים צריכים להיעשות
עכשיו אני זה שעוזב
משאיר את העבר לשקוע
לא תישכחו מליבי  
הזמן לספר את סיפורי
שינויים צריכים להיעשות

הדרך  מלאה בסימני שאלה
שמעוררים חרטות וחרדות עד אין סוף
אך אין זמן בהם להתעמק
למרות שהלב מתחנן לשאול למה
בעוד  אתה עוצם את עיניך
וחולם על העבר
בתקופה שהכול היה פשוט ומוכר
זכרו שגם ליצן החצר בוכה לפעמים
וגם לדמות משנית יש חיים
אז אני אמשיך בדרך
בודד עם גלי הים
שינויים נעשו
זמן לאחות את השברים
אף שהדרך קשה בהרבה
בסוף זה משתלם
ישתלם.