זויה חנטייב / קפה שחור |
שחור לגוף
שיקפיץ לי קפאין רותח
בעורקיי המשורטטים
כמפת דרכים ללא מוצא.
לאן ברחה השירה?
הו, בתי, יחידתי,
מה זה תסתירי פנייך מאימך?
אל תיראי ממני,
שובי אליי
ואוציאך אל העולם.
אתגאה בך כאילו היית הברייה הנפלאה ביותר
ואני הייתי אלוהים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|