זויה חנטייב / בתום אותו יום |
בטרם השמש צנחה,
כשחיבקתי אותך כחבק מזוודה אבודה,
כשהילכנו בעיר ואהבנו ויותר מכל
שתקנו מפאת הסכנה שישמעו
וימותו הקנאים.
לפני תום אותו יום
נהגנו לקרוא לעצמנו חיים.
הו, בתום אותו יום,
כשהשמש צנחה,
איך בתום אותו יום
לא ביקשנו סליחה
ממאות גופות קנאים קוראי מחשבות
ונותרנו ערומים בחדר המיטות
שני זרים ללא שם וללא עקבות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|