את תהיי שם ותעטפי את המתנה. אולי מתנה למישהו אחר, אולי מתנה
לעצמך. את תעטפי את אותה קופסה קטנה בנייר זהב נוצץ ומושלם.
הימים ימשיכו לעבור ואת תמשיכי לעטוף את המתנה בניירות
מוזהבים. הם אמנם עולים לך ביוקר, אך את רוצה שהמתנה תראה
מושלמת ומוכנה לשלם את המחיר. בינתיים הגודל שלה הפך גדול
בהרבה ממה שהיא הייתה באמת, אחרי כל כך הרבה עטיפות של שלמות
שכיסית אותה בהן.
את תחשבי מדי פעם שאולי ההשקעה בעטיפה גדולה מדי, אולי זה
מוגזם. אך את תמשיכי לעטוף אותה, נייר עוטף נייר, רק מכוחו של
ההרגל.
את הענקת את המתנה לאנשים רבים. מעטים מהם הצליחו לקרוע את
עטיפות השלמות הרבות ולהתקרב למתנה האמיתית. רובם נכשלו
במשימה- אולי לא התעניינו במתנה עצמה, אולי התקשו בהסרת
העטיפות ואולי פשוט התייאשו מקריעת עטיפה אחר עטיפה בלי הגעה
למטרה.
יום אחד את תסתכלי על המתנה הענקית שלך, נוצצת, זוהרת, מושלמת
ומזוייפת עד כאב. יתכן שתביטי בה בסיפוק ותאמרי שהצלחת להגיע
לשלמות. יתכן שתביטי בה במבט מאוכזב ותביני שלעולם לא תוכלי
להגיע לשלמות ולכן בזבזת את כל שנות חייך בעטיפה לשווא. יתכן
שתביטי בה ולא תצליחי לראות את המתנה עצמה. יתכן שתנסי להסיר
את העטיפות, אך לא תצליחי. קשרת אותן בסיבים חזקים של הגנה
ופחד. לעולם לא תוכלי להגיע למתנה עצמה. למתנה שהשארת שם
בפנים, קטנה אבל יקרה מפז. יתכן שהיא מתנה פשוטה מאכזבת, יתכן
שהיא מתנה מדהימה ביופיה שסתם הסתרת כל השנים תחת עטיפות
מזויפות.
אני רוצה למצוא את המתנה, להיות אחת מהיחידים שהצליחו להגיע
אליה ולהבין את פשרה. אני רוצה להגיע לקורטוב האנושיות שנמצא
בתוך הררי זיוף.
אל תגרמי לי להתייאש.