|
נגמרו הימים שהייתי אליך כל כך רגישה
נגמרו הזמנים שכאבתי בלב את האהבה.
השתניתי בגדול ועזבתי את הבלתי נודע
נטשתי את האשליה
הפסקתי ללכת בין סימני השאלה.
נגמרו הלילות שהייתי כותבת לך מכתב בדמעה
נגמרו ההבטחות שהאמנתי בהן מכל הנשמה.
לא חוזרת לכיכר הזמן לראות אותך
עכשיו אני הרבה יותר פחות חלשה
ולא חושבת על הווה על המחר אתך.
מצטערת שהייתי נאיבית ושלחתי באוויר נשיקות
מצטערת שהאמנתי ולא ידעתי להבדיל בין הרע לטוב.
נגמרו הימים שהייתי חותמת שמך בכל מנגינה
נגמרו הזמנים שהייתי בוכה בגללך כל הלילה.
השתניתי בגדול ועזבתי את הבלתי נודע
נטשתי את האשליה
הפסקתי ללכת בין סימני השאלה.
נגמרו הלילות שהייתי כותבת לך מכתב בדמעה
נגמרו ההבטחות ויתרתי על הכול על רגעים מתוקים
ודקות ללא אור ודקות של חשכה.
לא חוזרת לכיכר הזמן לראות אותך
עכשיו אני הרבה יותר פחות חלשה
ולא חושבת על הווה על המחר אתך.
מצטערת שהייתי נאיבית ושלחתי באוויר נשיקות
מצטערת שהאמנתי ולא ידעתי להבדיל בין הרע לטוב.
|
|
|
ויאמר: בני
פלישתים המה,
וכי זנה תזנה
הארץ ויקח בידו
המאכלת ביום
ההוא לאמור: די
נמאס! - בואו
נדבר כמו אנשים
מגניבים.
תנ"ך 2000 |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.