אימא, דברי אליי, צחקי עמי,
שירי אתי כמו פעם את שיר הכלניות.
את מביטה בי בעינייך הרכות ולא עונה.
את לא אתי.
דרך שביל קמטייך ראיתי את יופייך, כוחך וחכמתך.
אימא, סלחי לי, לא רציתי, לא הייתה בררה
תכולת הבית ובגדייך חילקתי לצדקה.
במגירותייך חיטטתי ואת סודותייך ידעתי.
פמוטי השבת ואלבום התמונות לקחתי למשמרת.
בחלוק התכלת שלך אני מתעטפת ובוכה.
במטבח אני מסתובבת.
עוצמת עיניים מרגישה את ריחות מטעמייך.
שומעת את אבא שר לך לאור נרות שבת:
"אשת חיל מי ימצא".
מהמגירה במטבח לקחתי את כף העץ הישנה שלך
אשר בה טבועים סימני ידייך החרוצות.
אני מחזיקה בה ומרגישה בה את עצמת ידייך בידי.
כף העץ הישנה יקרה לי מכול.
אימא, סלחי לי. הדירה השכרתי
וכילדה אבודה בה הסתובבתי ובכיתי.
אימא את לא עונה לי.
את מביטה בי בעינייך הרכות את לא אתי.
מתגעגעת למבטך החם והאוהב.
רוצה לצחוק ולבכות כמו פעם בין זרועותייך.
אימא יקרה.
|
