כשרק נברא העולם המוכר
ושקט עטף אותו כשמיכת פוך רכה
עוד לפני שלמדו הברואים לדבר
ונשמת האדם עוד הייתה זכה
נוצרו בעולם, בהינף מחשבה
שתי כוונות שחיפשו שליטה
אחת שדגלה בטוב ובאור
ואחת שהציגה רוע ועלטה
ומאז ועד היום ולתמיד
עומדות שתיהן יחד בבסיס הקיום
ואין איש יודע להצביע על ההתחלה
ואין איש מבין מתי נגיע לקו הסיום
והן חיות בתוכי במלחמה מתמדת
והטוב גובר על הרוע שגובר על הטוב
אחת מדקלמת את עצת אחיתופל
והשנייה מביאה את בשורת איוב.
אין לי כוח להילחם עוד בעצמי
והעצמי לא יכול להילחם עוד בכוח
ואין לאן להימלט
ואין, ממני, לאן לברוח. |
