שוב מוצא את עצמי נאבק בידיעה,
שזה רק אני פה בדירה הריקה.
מסתכל בראי לגלות עיניים עייפות
ופנים שלא שוות אפילו יריקה.

יורק על דמותי בראי,
והיא יורקת עליי מיד בחזרה.
מוחה מעליי את הרוק,
ושוב אין לי בחיים שום ברירה.

מביט החוצה מחלון המרפסת,
והכל שחור ובודד ודוחה,
ומתחיל לרדת גשם בחוץ,
או שאני, בעווני, שוב בוכה.

פוסע לאיטי אל עבר המיטה,
והיא גדולה וקרה ומלאה בספק.
עוצם את עיניי לנוח מעט -
וחוזר שוב להיאבק.