כשאני יושב בתוך כולם, לבדי
והרעש עושה אותי שקוף ומוגן
אני אוהב להביט מסביבי, ולתהות
האם אני באמת כל כך קטן
האם אף אחד באמת לא שם אליי לב?
האם כל קרוביי באמת כה מרוחקים?
וכל הלוחות שנכתבו בימי חיי,
האם כולם כבר מחוקים?
האם אפשר לתהות בכל הרעש?
האם בן אדם באמת יכול להיות לבד?
האם אמצא אותה כאן?
את זאת שנועדנו להיות לעד?
האם אני באמת יודע מה אני רוצה?
האם אני יודע מה המשמעות של להיסחף?
האם אני יכול לקום וללכת?
לפרוש כנפיים גדולות ולהתעופף?
סוגד ליופי המושלם.
זה שבא מבפנים ומסנוור את הבחוץ.
אבל לא מבין באמת,
את המשמעות האמיתית של הלרוץ.
ונכנס אל מהויות החיים הקטנות
ומתחבר אל האנרגיות בכל העולם
והרעש עושה אותי שקוף
כשאני יושב לבדי, בתוך כולם. |
