הודיה אבן זהב / ''אימא'' |
הגוף שלי ריק וקר
נהייתי מישהי אחרת
בעולם כ"כ אכזר.
אימא, אני מחכה
שהקרח בתוכי יפשיר
ותנצנץ לה הדמעה.
אימא, לקחו לי את המחשבה,
הזיכרונות שבים מהתחלה.
אימא, התמימות שבי אבדה.
לא עוד ילדה קטנה.
אימא, אם אצעק האם הוא ישמע?
ואם אשתוק תרעד האדמה?
רוצה לבכות להוציא הכול,
רוצה לצעוק אך מילותיי בלי קול...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|