אני מתגעגעת
לא יודעת למה
שונאת להיות עצובה
אולי אני בעצם לא
אני מבולבלת
אני רק רוצה שקט
והתמונה שלך עולה
אם זה בחלום
וכשאומרים את שמך
ואז אני נזכרת
בכל הטוב
ואז בוכה
בגלל הגעגוע
ובגלל כל הרע
וזה רק כשאני לבד
עם המחשבות
כשאין אף אחד
ואני מבפנים שבורה
עשית כל כך הרבה טוב
וכל כך הרבה רע
ומה כדאי לזכור?
מעדיפה רק לשכוח
ומחר אני אחזור לחיים
לשגרה לצבא לעשייה
למה שעושה לי טוב
לשמחה
ואתה נשאר רק זיכרון
שמתרחק ממני עם הזמן
אבל עדיין
כשאני לבד
אתה חוזר.
ואף אחד לא הזמין אותך
אבל אתה שם
היית כל כך ממשי
העיניים היפיפיות שלך
החיוך
הנשיקה
ברחת
השפלת
ואתה כעת חש סיפוק
ואני כבר הרבה אחרי
אבל כשאין אף אחד
ואני עם עצמי לבד
אתה שם
שונה מכולם
ועוד חודש
ועוד חודשיים
תהיה
זכרון נעלם.