אם אני אפתח ואומר שזה קרה ביום הכי קר של הקיץ והגב שלי היה
תפוס לגמרי,  זה ישמע כסתם עוד קלישאה ספרותית חלשה שנועדה
ליצור אווירת פתיחה מעורפלת. בשום אופן לא אכחיש שזו אינה הדרך
האידיאלית  לפתוח סיפור, אבל אני כן  יכול להשתמש בהגנה הנפוצה
כנגד תביעות הוצאת דיבה - "אמת דיברתי".  סופר אני בוודאי שלא,
לעומת זאת  כבר כמה וכמה פעמים יצא לי להתייצב בבתי משפט, אז
זה טבעי שאבחר במה שאני יותר טוב בו.
אינני בטוח עד כמה הפרט הזה רלוונטי לסיפור, יכול מאד להיות
שהוא לא תורם דבר, אבל בעיני וגם בעקבות חוות דעת של כמה חברים
טובים ששמעו את הסיפור בעל פה, זה בכל זאת הרגיש קצת כמו רמז
מטרים שראוי לציין, ורמזים מטרימים, מקומם בהתחלה.

א.א. הובלות
אבא
אורנה מורנו
אמא
אסנת
בוריס עבודה

בועז פיקרביץ לא נראה כאדם שניצב בפני פרשת דרכים בפעם הראשונה
בחיו. ככל הנראה הוא בחר די בקלות במגמת מחשבים מורחבת, שעד
היום שמר על תעודת ההצטיינות הממוסגרת משם, על פני
ביוטכנולוגיה היוקרתית. סביר להניח שהוא היה די מבולבל כשהיה
צריך לבחור בין קורס טיס לבין סיירת מובחרת שאסור לו לספר את
שמה אבל המדף עם המזכרות והגביעים ממנה בהחלט היה מרשים ולא
דבר שרואים בכל יום.
זה לא יהיה מוגזם להניח שהיה לו לא קל בכלל לצאת  לחרוש את
דרום אמריקה עם הקיטבג הענקי הבלוי ששכב בבוידעם, במקום לתפוס
ראש כמה חודשים בתאילנד.
בוודאי שניצבה בפניו דילמה לא קטנה כשבחר בסופו של דבר ללמוד
משפטים באוניברסיטת תל אביב ולא מדעי המחשב בטכניון, מוזר שאת
התואר העדיף לתלות בבית ולא במשרד, או שמא משרדו היה חלק
מביתו?
אבל הפעם, הפעם ניצב בועז בפני דילמה שונה לחלוטין מכל דילמה
שהתמודד עימה בעבר. בדומה לעבר, גם כעת היה צריך לבחור את
הטובה ביותר מבין שתי אפשרויות, רק שלשם שינוי הטובה ביותר
הייתה גם הרע במיעוטו.

גדי ירקוני
גילי אוזביצסקי
דודה טובה
דודו כהן
דודו מזרחי
דפנה
הנרי מויאל

זה לא היה פשוט להעביר את כל תכולת ביתו המפואר לתוך דירת חדר
קטנה ומוזנחת. לעיתים הרגשנו שאנחנו ממש משחקים משחק טטריס
אנושי עם הרהיטים, מחפשים כל מקום פנוי להעמיס עוד כיסא ועוד
שולחן.
"אדוני", פניתי אליו בנימוס, "אם תראה שיש רהיטים שאתה מעוניין
להפטר מהם, אני מכיר כמה משפחות נזקקות, ואני אהיה מוכן להוביל
את זה אליהן בחינם". הוא הנהן בחיוב בהנהון שפירושו "תרמתי
במשרד"  והיה ברור לי שלא ייקח ברצינות את ההצעה. סביר להניח
שכעסתי באותו הרגע על הפוץ העשיר והמתנשא שיש לו מכל טוב ולא
מוכן לוותר על שום דבר לטובת אלו שיש להם כלום. מסתבר שגם אם
יש לך רהיטים בכמויות כל כך גדולות שבגללן הושמדו כמה דונמים
מיערות הגשם והואצה התחממות כדור הארץ, עדיין יכול להיות שאין
לך שום דבר שהוא יותר מכלום.

ורד מזרחי
זיוה
טל גבאי
יוסי הרשקו
יפעתי בית
יפעתי סלולרי
יפעתי עבודה

"עדינה, אפשר לקבל את יפעת? יפעת, אני רוצה שמיטל תבוא אלי
בסופשבוע הזה... אל תדאגי לבלגאן... אני אספיק לסדר עד
אז...אני אארגן לה מקום... אני אבשל לה, מחר מתקינים את
הגז...יפעת לעזאזל! לא ראיתי את הילדה יותר מחודש! את לא יכולה
לעשות לי את זה! את לא יכולה להרחיק אותי ממנה! יפעת! יפעת! אל
תנתקי לי!".
חינכו אותי שזה לא מנומס להאזין לשיחות של אחרים, אבל הדירה
הייתה כל כך קטנה, שאפילו שהוא עשה את השיחה מהמטבחון ואני
פרקתי דברים בסלון, אפשר היה לשמוע את כולה.
אני לא נוהג להתערב בעניינים שלא שלי. אחרי כל כך הרבה שנים
במקצוע, אני יכול לנתח בקלות כל אדם לגורמים לאחר הסתכלות קצרה
על תכולת ביתו. אני לא יודע עד כמה נכון המשפט "אל תסתכל בקנקן
אלא במה שבתוכו". ניסיוני לימד אותי שלא ניתן להמעיט בחשיבות
ההבחנה אם מדובר בחשמלי או על גז, מפלסטיק או מנירוסטה.
מאד פשוט לאפיין את האישה שתולה מעל הספה שקנתה באיקאה תמונה
יוקרתית של עיגול כתום על רקע ירוק זוהר בשביל ליצור תחושה
שהיא לא עוד אחת שנעה כמו כולם על הפס ייצור של החיים, או את
ההורים שלא מבלים מספיק עם ילדיהם ולכן חדר הילדים שלהם עמוס
בצעצועים בכמויות שלא היו מביישות רשת טוייס אר אס, את הבעל
שמעדיף לשקוע בסרט במערכת הקולנוע הביתי המשוכללת שלו מאשר
לדבר עם אשתו, או את האישה שחושבת שאם הדירה שלה תבריק מניקיון
זה ינקה גם את המצפון שלה. זה לא ענייני, זה לא מנומס ומזמן
חדלתי מהרגל מגונה זה, ואם שמעתי או ראיתי או הבחנתי במשהו,
למדתי להתעלם מזה בחינניות ולהמשיך בעסקים כרגיל.

לאוניד המדביר
לא לענות
ליטל פרץ
מיטלי
מיקי
מנחם הבוס
משה כחלון
מתי ברושים
נופר מזכירה

"נופר, אני יודע שהבטחתי שאני לא אתקשר יותר, אבל אני צריך
מקום לישון היום. הדירה פה לא מוכנה עדיין בשביל לגור ואני
חייב... נופר, את לא חושבת שאת חייבת לי לפחות את זה! בגללך
איבדתי הכל, את העבודה שלי, את הבית שלי, את המשפחה שלי, את לא
חושבת שאת חייבת לי לפחות את זה! מי זה שם איתך? זה מנחם? זה
מנחם שם איתך?".
הנחתי את הארגז האחרון בזהירות  וקראתי "אדון פיקרביץ, סיימנו
להוריד הכל!"  הוא יצא מהמטבחון, העמיד פנים שהכל כרגיל והחל
לרשום את הצ`יק ביד אחת, כשהוא מחזיק את שאריות מכשיר הטלפון
שרגע לפני כן ניפץ על הריצפה ביד השנייה. "זה בסדר אם אני אתן
לך צ`ק דחוי לחודש הבא?" שאל אותי, ואני אומנם הסכמתי, אבל
עשיתי לו פרצוף שיבין שהדבר לא ממש מוצא חן בעיני.  

ספיר
סיימון
עופר בלול
עדינה בייביסיטר
עופרה
פרנקו
צביקה פסיכולוג

זה היה היום הכי קר של הקיץ, ואין לי ספק שבקומה העליונה של
מגדל העסקים התל אביבי היה קר עוד יותר. הוא נעמד על הגג והביט
למטה. רוב האנשים שמגיעים למצב הזה לא עושים את זה באמת כי הם
רוצים לקפוץ, אלא כי הם רוצים לקבל פרספקטיבה. לראות איך הכול
נראה פתאום כל כך קטן וחסר חשיבות.
הפסיכולוג סיפר ששום דבר לא נראה לו יוצא דופן בפגישה האחרונה
שלהם, אני לא מבין איך הוא לא איבחן אצלו דיכאון כבד, אולי
בגלל זה אני לא פסיכולוג.
גם לאחר שהביט למטה, לא הרגיש שבעיותיו התגמדו אלא הרגיש דווקא
כמה הוא קטן וחסר כל  משמעות. עד עכשיו חיי את חיו בדיוק לפי
הספר, בדיוק לפי איך שציפו שהוא יחיה אותם, ולאן זה הוביל
אותו? לגג הבניין הזה. הוא בדרך כלל היה אדם מאד רציונאלי,
לפחות זה הרושם שיצר בעיני, אבל אל תתפסו אותי במילה, אני לא
מספר יודע כל.
באותו ערב, החליט שהרציונליזציה לא הובילה אותו לשום מקום,
והגיע הזמן שהוא יקבל אות משמיים מה עליו לעשות. הוא הוציא את
מכשיר הסלולארי מכיסו והחליט שהוא הולך להריץ את כל שמות
האנשים בזיכרון. לשם שעליו ייעצר הוא ייספר בדיוק היכן הוא
נמצא ומה הוא מתכנן לעשות, ואז... אז יקרה מה שצריך לקרות.

קובי אזולאי
רועי
רווית אלעזר
רותי שמעוני
רפי קורצר
שביט רביבו
שלמה בדרני
תא קולי

הלוואי והייתי יכול לספר לכם שבסוף הוא התקשר לאיזה ליטל
שהתאהבה בו דרך הטלפון מחיוג ראשון, נתנה לו סיבה לחיות והצילה
אותו מעצמו. למרבה הצער החיים הם לא כאלו.
מכולם הוא התקשר דווקא אלי. מה הסיכויים שזה יקרה? עד לפני
שבוע אפילו לא הייתי בזיכרון שלו.
ואני, אני בדיוק סחבתי מקרר ששוקל 300 קילו על הגב לקומה
החמישית בלי מעלית.
כששמעתי את ההודעה שהשאיר לי והזעקתי את השוטרים, כבר היה
מאוחר מדי, והמשקל שאני נושא על גבי גדול יותר מכל רהיט שסחבתי
או שאי פעם אסחב.