בשפות רבות לא ידעתי
לומר דברים שנאמרים לי
בידיי,
בהזדמנויות ובמובנים
רבים מדי,

אם את עיניה
כבר איני מדמיין.

לפי כללי האבל הנהוגים,
ידעתי והשכחתי
מעצמי לדעת,
באמצעים רדודים
ונשגבים,
להבטיח את השרדותי.

אך את עיניה
כבר איני רואה בעיניי שלי,
ביאושי הזמנים הצחינו סביבה
את כל דרכי הגישה,
ערפלו את יכולתי להכיר אותה,
כפי שהייתי.
כלובים כלאוני והשתחררו מבדידותם,
ערבים התאזרו בי
בסבלנותם,
כוכבים הכו בי
שממונם.
רק מרחקיהם הולמים, ולו במעט,
לרמוז על הדרך שנסוגתי
מעצמי לעבר הזמן,
אם את עיניה
נישלתי מיופיין.

מוקדש לש"ק