אני למדה פתאום
שמישהו מקוראיי הוא מישהו שאני מכירה
היטב.
רגעים כאלה גורמים לי לחשוב.
מישהו קרוב.
פתאום לב
דואב, שיניים חדות
פוצעות בבשרי, זובו זובו דם שפתיים,
זובו זובו דם אל הסוף,
היפצעו עד למכאוב, מביישות מחשוף

היפצעו היטב, ככפרה על בני הזוג אשר נגעו וזעו
היפצעו, שפתיים, למען יראו וייראו

שפתיים, כתפיים, צווארים, אגנים
הכל פצוע ומדמם ומואר
חבלות המספרות את סיפורו של האוהב שלא נזהר
את סיפורו של תום אשר דבר ממנו לא נשאר
של יופי שנשר

אני למדה את האהבה לתוך מחלק מנות תכול בוהק
בחדשותו
ניתן לסובב את הפיה על פי כיוון השעון
או נגדו: עברים ועתידים והווים
פזורים מכל עבר
מבט נחלק במחלק מנות
לא ניתן לחבר את אשר העיניים רואות:
התינוק
אינו קשור ל
אביו
אינו קשור ל
אמו
אינה קשורה ל
גורלה
בחירות מחולקות במחלק, קירות תכולים שקופים בין הוויות
שפתיים קפוצות נשוכות חבויות

הכל פצוע ומדמם מאוד
אין סוף אהבות שסופן להתרסק ולהכאיב
פצועות ומדממות מאוד

בתמימות מבקשת הילדה מעושה חסדה, והוא צוחק:
אנא, אל תפגע בי

והדם ניגר ניגר ניגר
ולבסוף
סוף
דבר.