אתה נופל ונופל. נאחז באוויר.
נושא מבטך, אל השמים המאפירים.
מתחתיך שורר ערפל שחור.
אתה מתפלל למחילה,
לעוד הזדמנות, אחת ואחרונה.
ולו רק היית
הולך צעד אחד אחורה.
אך כבר לא נותרה, כל דרך חזרה.
ואתה חושב לעצמך,
לו, ורק מלאך אחד, היה מפנה מבטו
אם רק היה מושיט את ידו אליך.
אך מעיניהם, לא זולגת דמעה אחת למענך.
ועל פניך עוברות, כל אותן אלפי מחשבות.
איך זה היה יכול לקרות?

תמיד ידעת, שאם תלך קדימה
לא תהיה כל דרך חזרה
אך מעולם לא חשבת,
שזה יכה בך כל כך חזק.
התעוררת, וכל מה שראית
עולם שחור,
כאב, יגון וצער
ואף אוויר לנשימה, כבר אין לך.
שום דבר, שבו תוכל לאחוז.
כבר אין מוצא, את זה אתה יודע.
אך איך הגעת למקום הזה?
ואתה יודע, שאם תצעק
אין שישמע אותך.
דממה צורמת של כאב.
ומה עוד נשאר לך, נשאר ממך?
דם על ידיך, והכול כבר חלף על פניך.
אתה נופל ונופל ואין מי שימצא אותך.