אתה יושב בחדר הקטן והמסריח שלך
בקושי רואה מה אתה עושה
אתה לא מבין מה אתה רוצה מעצמך
למה אתה לא מניח לזה להיגמר
למה חשוב לך לראות מה יקרה מאוחר יותר
אתה יודע שגם אם יקרה זה לא יהיה משהו טוב
או לפחות לא משהו שיחזיק יותר מיום
כל הכיסאות מסודרים בשורה כאילו שומרים
והטלפון כל הזמן בוכה אבל לא בגלל האנשים הנכונים
וזה רק בשביל לדעת שעוד לא תקעת את הראש באמבטיה שמלאה במים
וככה יהיה גם מחר וגם אחרי זה
ולא יעזור אם תצא קצת
בסופו של דבר כולם מגיעים לאותו מקום
ונמאס לשמוע את אותם דברים פעם אחר פעם
ואף אחד לא מכבד את הנשמה שלך
אף אחד לא מכבד אותך
כולם דואגים רק לעצמם
גם אם זה לא נראה ככה
בסוף הראש נקי
ואתה רואה שהכל זה משחק מטורף ומלא היגיון שבא לך להקיא ממנו
ואתה מסרב לשחק במשחק המעוות הזה
אז יוצא שאתה נשאר בבית לבד
ואנשים נראים לך חסרי חשיבה עצמית
כולם
כל אחד ואחת מהם
ונראה לך מוזר שאתה וכלב רחוב חולקים את אותה נשמה פצועה
ומצולקת שנראה כאילו לעולם לא תחלים
אתה בכלל לא רוצה שהיא תחלים
להיות רובוט מצוחצח כמו כל האפסים שפוסעים ברחוב
וחושבים שהם זה הדבר הכי טוב שיכל לקרות לעולם
וזה לא שונה בשום מקום
הכל אותו דבר