הקטור יוצא להביא לטרויה גאווה, לנסות להשמיד
בקרב את אכילס (לפני שהפך לבראט פיט).
שיריון מצוחצח ואפולו מהחומה לו קורץ.
הקטור רגוע ואכילס מעצבים מתפוצץ.
גומר סיגריה עשירית
ומרים ת'חנית.

באירלנד כבר בתחילת ספטמבר גשם
ואין כמו את הטיפות על הגוף הנושם להרגיש.
מקשיב לשומר היער ששנתיים לא ראה איש
שמדבר על  מי במצב פועלי קורק אשם.
ומתחת לעלה מתחבאת חיפושית
ואני מדמיין איך אותך בערב אפשיט.

אבל אכילס חזק כמו אל.
הקטור קללה לעצמו ממלמל,
משופד על חנית וארצה נופל.
ומה שווה גאווה
שנסחבת באבק,
קשורה למרכבה
של סוסים יוונים.

ולי איתה אין סיכוי,
ולמרות זאת לא אתבייש.
אבל כשאני בשיגרה מתבוסס,
כשהיומיום אותי מרושש
כבר שום דבר לא פיצוי.
לא בירה, לא שירי משוררים, לא סקס.