[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







קארין מלכה
/
סיגריית ניצחון

"תעצרי כאן רגע אני רוצה לקנות סיגריות"
"אמרת שהפסקת"
"את לא באמת מאמינה לכל מה שאני אומרת נכון?" אמרתי בקריצה
וטרקתי את הדלת.
יצאתי מהקיוסק כשבידי קופסא חדשה של מרלבורו לייט. קראתי לדנה
ועצרנו לסיגריית מחשבה.
"את חייבת להפסיק לתת כותרת לכל סיגריה שאת מעשנת" אמרה לי
ונשפה את העשן לתוך האוויר הקפוא.
ריח החורף והניקוטין התערבבו זה בזה.
"מה אני אעשה.. אני מושפעת מספרים.. אילן היטנר גרם לזה
להיראות יותר כיף. כאילו אחרת אין לזה משמעות.."
"משמעות אדירה יש לעמידה הזאת באפס מעלות. איך לא שמתי לב?"
"את לא מבינה שעצם העמידה הזאת, כאן, עכשיו. זה הכל מכוון. יש
לזה סיבה"
"שרון, או שאת ממש חפרנית, או שאת בדרך ללמוד פסיכולוגיה
בגרוש"
"יום אחד את תביני. או שהציניות תהרוג אותך קודם" הוצאתי לה
לשון וחזרנו לאוטו.
"קיצר, נראה לי שאני ויואב נפגשים היום" אמרתי בעודי חוגרת.
"הו איזה יופי. מה איתכם באמת? אני שומעת עליו יתר על המידה..
נראה לי שמישהי מתאהבת"
"אממ... לא"
"תפסיקי כבר, את לא יכולה לדעת מה יהיה. בכל מקרה, לאן
הגעתם?"
"שיחות נפש עמוקות על מהות החיים."
"יופי, ועכשיו באמת..."
"בחיי... לא נגעתי בשערה מראשו" הרגשת ניצחון התפשטה בי וחיוך
עלה על שפתיי.
"למה? כאילו מה, את מתנזרת או משהו? מה הקטע?"
"אין שום קטע. רציתי לבחון את העניין"
"רצית מה...?"
"לראות כמה זמן אפשר להחזיק מעמד. תתפלאי לגלות עד כמה זה כיף
לראות את העיניים זוהרות, מנסות למשוך או לשאוב אותך רק בשביל
נשיקה אחת קטנה."
"עזבי אותי באמשלך."
"אני אומרת לך, כשהנשיקה הזאת תקרה, מתי שאני אחליט, היא תהיה
עוצמתית פי מאה. סגור."
"טוב טוב, מזל שהבית שלך כאן. דברי איתי אחרי שתמציאי את
הכותרת לסיגריה הבאה ותגלי את עוצמת הנשיקה הראשונה".
"את עוד תבקשי ממני עצות, חכי תראי" צחקתי ויצאתי לכיוון
הבית.
יואב אמור לאסוף אותי בעשר, זה אומר שיש לי שעה וחצי להתארגן.
מספיק זמן.
נכנסתי למקלחת וחשבתי על השיחה עם דנה. אולי אני באמת בוחנת
יותר מדי? אולי משמעות הדברים היא על פני השטח ולא עמוק יותר?
ואולי אני אבחן את זה היום.. אחרי 3 פגישות נראה לי שיש מקום
לשקול נשיקה.
בכמה דקות ל-10 הסלולרי צלצל. "היי בייבי, את מוזמנת לצאת
החוצה".
איך אני אוהבת שמדייקים, חשבתי ונתתי מבט אחרון במראה, נעלתי
וצעדתי לכיוון האוטו.
"היי מותק, מה עניינים?" נכנסתי מחוייכת מאוזן לאוזן והצמדתי
את לחיי ללחיו ברפרוף.
"מישהי במצב רוח טוב, מקווה שיתאים לך אירוע ביתי היום שרוני.
סרט, הרבה שוקולד, אני, ואת"
וואו. זאת רק אני או שאנחנו הולכים לראות סרט וזאת הסיטואציה
המושלמת לנשיקה?
אין, אין הכל מתוכנן, דנה הזאת אף פעם לא מאמינה לי.
"נשמע מעולה" חייכתי והגברתי את עברי לידר שבקע מהמערכת.
ישבנו שעונים על הקיר. ברך נוגעת בברך. ראשי מונח על כתפו
ואנחנו דרוכים, שקועים במרקע.
הוא בחר ב"נקמה בוערת". טוב נו, לא הכי רומנטי אבל יותר ממרגש.
נראה לי שבסוף אני אבכה.
על המיטה נחו פזורות חפיסות קינדר בוואנו ושקית דוריטוס חצי
מלאה.
חושך בחדר ורק נר אחד מפיץ אלומת אור קטנה. "תעשי לי נעים" הוא
לחש והושיט את ידו.
"לעשות לך נעים? אתה בטוח?" בראשי חשבתי על סוג אחר של
נעים...
הוא הפנה אלי את פניו, מביט בי בשאלה. "אני חושב שאני בטוח...
לא?"
"אני גם חושבת" לחשתי וקירבתי את שפתיי לשלו. מרחק נגיעה נשאר
ביניהן.
עיניו נעצמו והבטתי בו. נוגעת לא נוגעת. ואז זה קרה.
עיניי נעצמו ותפסתי את החולצה שלו. משכתי אותו אליי. התחלתי
בהצמדת שפתיים רכה, מרגישה את הפחד, את ההתרגשות שלו, את
הכמיהה לעוד. ואז לשוני כרכה את לשונו ושיחקה בה, עלתה וירדה
והורתה לו מה לעשות. והוא כבר לא פחד. כמה כוח.
נשכתי את שפתו התחתונה וסיימתי בנשיקה של נסיכות.
פקחנו עיניים. אור המסך ריצד ומישהו שם מת. אבל נראה שליואב זה
לא ממש משנה.
הוא הביט בי אחרת. העיניים שלו נצצו, והוא פתח את הפה כדי
להגיד משהו אבל לא נשמע קול. הוא לא מצא את המילים.
"ממכר אה?" שאלתי בלחישה.
"אני חושב שזה הנעים הכי נעים שעשו לי... וואו" ליטפתי את פניו
וישבנו חבוקים עד סוף הסרט.
כל הדרך חזור הוא חייך. ואני חשבתי שאין סיכוי שזאת הנשיקה.
בכל זאת, כולה נשיקה. זה לא ששכבנו עכשיו.
"היה מקסים היום" אמרתי בחיוך ופתחתי את הדלת.
"היה מקסים היום. את מקסימה. והנשיקה שלך... אני לא יודע. היא
ניטרלה אותי.
אולי בגלל שחיכיתי לה כל כך הרבה... אולי בגלל שזאת את... לא
יודע... וואו"
"אז אתה אומר שהיה שווה לחכות?"
"תסתכלי עליי. לא אומר לך את התשובה?"
הרמתי את עיניי ונתקלתי במבט מהופנט. הבחור מרחף על איזה ענן.
העיניים הירוקות האלה הסתכלו לתוך עיניי כל כך עמוק. הרגשתי
שהוא רואה לי את הנשמה. מה יש לי עם עיניים ירוקות?! לעזאזל
איתי.
קיבלתי תשובה ויצאתי מהאוטו.
הוצאתי סיגריה. סיגריית ניצחון.
חייגתי לדנה.
"הסיגריה שאני מעשנת עכשיו נקראת סיגריית ניצחון."
"יופי לך. ואת מספרת לי את זה כי?"
"נישקתי את יואב"
"הגיע הזמן. וניצחון כי...?"
"חבל שלא ראית איך הוא הגיב"
"את רצינית? את באמת חושבת שזה בגלל שלקח לך שנים?"
"מעצבנת, לא לקח לי שנים. וכן, אני בטוחה. הוא לא מצא את
המילים ועד שהוא מצא, כל מה שיצא לו היה וואו"
"נראה לי שדברים כאלה קורים רק לאנשים כמוך. בוחנת כל היום את
הכל ואת כולם"
"מה? נראה לך? את חייבת לנסות ותיווכחי בעצמך"
"טוב, אז עד שאני אנסה בואי תאספי אותי לסיגריית `בא לי לעשן
בלי יותר מדי משמעות`...
"זאת גם כותרת. בסוף את תגיעי לזה. תהיי למטה עוד דקה"







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"אז המורה
אומרת, עוד מעט
כבר סתיו.
ובשיעור מולדת,
יימרח הצב..."

(מערבל בטון
בעוד ניצוץ
גאונות)


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/8/08 23:38
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
קארין מלכה

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה