רציתי לכתוב שיר,
אבל לא יצא,
רציתי נורא, נורא, נורא.
אמא אמרה לי לכתוב מהבטן,
אבל הבטן שלי שתקה,
ורציתי נורא, נורא, נורא.
אבא אמר:
"הגר, תכתבי את מה שעולה לך בראש",
ודווקא היום החליט הראש, לפרוש,
ורציתי נורא, נורא, נורא.
ורק סבתא אמרה
תכתבי את מה שאת רואה,
וראיתי הרבה מאוד,
וכתבתי הרבה מאוד.
ועד היום אני כותבת
את מה שהראש חושב,
שהבטן מרגישה
ואני רואה.
אני כבר לא רוצה נורא, נורא.