|
על השקט החובק עיניים
זעו שבילים של ערפל
חלל המציאות קפא לדעת
את אותותיו הסמויים.
מדפי עץ בונים אווירה
של גבישי אהבה מרגעים
אדוות הנחל נושבות בצל
את כל שנשכח מלבי.
כדי חרס צרופי פחם
מעוטרים בפרחי התמימות
חום הרוח לוחש בחושיי
את דרך המלים הנכונות.
הייתי מבעד למסך הארץ
בהבטחה לחוש אחר מה שאבד
היו אלה תדרים של אור
מעבר לכל מה שהיה מוכר. |
|
|
בחיי, האור בתחת
שלי לא מסכים
להיכבות.
שפרירית, והפעם
באמת במצוקה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.