|
נפץ העולם מעלה אותי באוב
לתוך הילות כחולות על פני הזרם
משך הרוח בעלים
טיפות הגשם מנשבות את הקשת.
האהבה קורנת אותותיה
מבעד לגלי הים הסוערים
אחזתי בלהט מותניה
כאחוז טירוף על גדם עץ בלם ים.
מחסני נשק כבדים עטופי בטון
אני אף פעם לא שאלתי שאלות מיותרות
רק בתור ילד ראיתי את צלם
לוטש בי מעגלים צהובים של אש.
שחור מכחיל בחשיכה
ללהט המילים שנצרבו בבשר
עומק המבטים כעומק הזמן
לוחות חלקים על פני השלכת. |
|
|
אבל אם היא רואה
סוכרזית...
מתחילה להשמיע
קולות נמוכים
מעומק הגרון,
להזיל ריר,
להעלות אדים,
להכות בסלע,
לחבוט את ראשה
וראשים אחרים
ברצפה, להעלות
באוב את עצמה
ולקלל
באצטקית...
חרגול על צפיחית
בדבש ורתיעתה
ממתיקים
מלאכותיים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.