בליינד למון / נזיד |
קודם העיניים,
עצומות, לרווחה,
תיסוגנה לשמורותיהן
עם תחילת ההדחה.
מעבר לחושי,
כבהיסח תנומה,
יוסר לוט הלבנה.
על חוט השעה
יתנודד
היום ההוא, כבר צל.
גחליו עוממים
מקדיחים נזיד אפל.
אף לו ידעתי
את צופן הרעב, מזה
לא אוכל לאדום
האדום הזה,
שאין בו בחירה.
הלילה יקנה לו בכורה.
לרגע כתם אור עוד יכתר
ואז, בליקויו, הלב ייעטר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|