נכנס לי ג'וק לראש, החלטתי שאני רוצה לכתוב תנ"ך.
אני לא אקרא לו תנ"ך וזה לא חייב להראות כמו התנ"ך אבל אני
אקבור אותו באיזה מערה ובעוד חמשת אלפים שנה אראה איך מישהו
גילה אותו וחי לפיו. לדעתי מי שהחביא את התנ"ך הנוכחי במערה
קדומה היה אכזרי ונוראי. לדעתי זו טעות שנגרמה מחוסר ריכוז.
חרא עולם. חרא עולם וחרא חיים. בטח יש טי-שרט של זה. ואם אין,
אז יש איזה הומלס שמסתובב עם שלט של זה. וזה לא צחוק. אני מייד
אתחיל לעבוד על זה. טוב, לא מייד. אבל צריך לכתוב אחד בהקדם.
ואחרי הכתיבה הגדולה אפרוש לחיים שקטים מלאי מרגריטות, בשר
ומיטות גדולות באי כלשהו שתמיד יש בו מזג אוויר מלא שמש ורוח
יבשה.
בחוץ עדיין יש מזג אוויר חורף. לקחתי קופסת קאמל מהמגירה
והלכתי למרפסת. אני אוהבת לעשן לפעמים. ככה, במרפסת. בתחתונים
וגופיה ומתה מקור. ככה. אני אוהבת שהגשם נופל מהשמיים והופך
לחלק מהים.