את השיר כתבתי בהשראת חזי נקאש, היוצר לדעתי,
הכי מוכשר שהכרתי, השיר הראשון מוקדש לך... באהבה רבה...

יושבת בחדר, המלא בדממה,
מביטה במראה ולא מאמינה.
השעות מתארכות, הימים מתקצרים,
האם הוא יודע,
לקראת מה אנחנו הולכים?
חושבת עליך,
דמותך
וזיו פניך,
מהרהרת-
רוצה רק אותך.
אתה הוא כל מה שחלמה ערה,
ראתה
ולשניה לא התבלבלה.
מרוב מחשבות עליך,
בלילות איננה נרדמת.
ולקראת היום הבא,
לראותך נערכת.
מחכה לצלצול, שיבוא ויפתיע,
כמו האור המהבהב ברקיע.
אהבה איננה צפויה
ולעולם אינה מודיעה
אך כשבאה
זו מעין הפתעה,
הרבה חלומות
תוסיפו התרגשות
האם הפעם זאת לא טעות?