אני כאן כי עברתי על כל הנתונים בראש שלי והבנתי שאין לי מקום
יותר טוב להיות בו. הבנתי שלאף אחד לא יהיה אכפת אם אני אלך
פתאום. כל אלו שאומרים שהם אוהבים אותי לא באמת מתכוונים לזה.
אני יודעת מה הם חושבים: "איזה יצור"... אז שימשיכו לחשוב!! רק
לא לידי.
עוד מעט אני אהיה במקום אחר, מקום שכולו רק טוב. מקום שבו
ישפטו אותי על פי מי שאני באמת, ולא על פי משהו אחר.
אתם! אתם אשמים בכל! אתם גרמתם לזה!
אני כאן כי אני יודעת, שאני היחידה אשר יכולה להציל את
עצמי...
העיר נראית כל כך קטנה מלמעלה, והאנשים, האנשים האלה עם האגו
הענק שלהם נראים כמו נמלים פתאום, נמלים אשר ימחצו אם אדרוך
עליהן. אולי אם מתרחקים רואים פתאום ששום דבר הוא לא באמת כל
כך רציני כמו שחשבנו... אז מה בעצם אני עושה כאן למעלה? אולי
זה באמת לא רציני?
כדאי שאני ארד עכשיו, לפני שיקרה לי משהו באמת.

הנה הם, האנשים האלה. הם כל כך קרובים וגדולים פתאום. מה קרה
לנמלים? לאיפה הן נעלמו? אולי כדאי שאני אחזור למעלה? למה
ירדתי מלכתחילה?
אני יודעת למה ירדתי. ירדתי משם כי אני יודעת שזה לא יעזור לי
לעבור לעולם הבא. אני מבינה שאם אני אלך, אני אתקע בגיל שלי
בעוד שהאחרים ימשיכו להתפתח (וגם האגו שלהם ימשיך להתפתח באותה
ההזדמנות). אולי כדאי שאני אחכה עוד קצת רק כדי לראות אם
הדברים יסתדרו? הם חייבים להסתדר!
אני אחכה.

הדברים הסתדרו