נולדתי בתוך קבר
של רקב ומתכות,
של אנשים קטנים
עם אשליות גדולות.

גדלתי בתוך חדר
של עשן ודיכאונות,
עם אם אחת תלושה
ועם מספר אבות.

כזה דפוק יצאתי,
מרחף בעולמי.
נוחת רק מידי פעם,
כדי לפגוש דמעה.

כל כך הרבה נסעתם,
כדי למצוא מעט עזרה.
שאוכל לקרוא בספר,
שיהיה הרבה יותר רע.

ואז, באת ואמרת לי,
לכל דבר יש סוף.
אבל הסוף שלך
יהיה קרוב יותר.

ראיתי, שנגמרת לי,
שעה אחר שעה.
הבטחת, שתאהבי אותי,
עד כלות הנשמה.

פזמון:
אמא, אז תגידי למה,
הוא יושב שם וצוחק למעלה,
על ילד פגוע, שכמותי.
אמא, רק תגידי למה,
הוא אכזר, זה שיושב למעלה,
משפד אותי ואחר-כך צולה.

אמא, אז תגידי למה,
הוא יושב שם וצוחק למעלה,
על ילד פגוע, שכמותי.
אמא, רק תגידי למה,
הוא לקח אותך עכשיו למעלה
וכאן, ילד לקברך עולה.

ואם הוא באמת קיים,
אז הוא ממש חולה!