כמו מוסתר מאחורי הרבה חומות,
מעבר לשדות, לעמקים, לנהרות.
צפון רצון שקט, אך עז,
מכורבל שם בשקט,
מרגיש מבוזבז.

כמו קו שלעולם לא נגמר,
כך אני גועש, לבי נסער.
כמו עוצמת השקיעה וגדולת הזריחה,
כשקרן שמש ראשונה את החושך מבליחה.
כמו מים במפל,
פוגעים באגם ומתיזים לכל צד,
וכל טיפה יודעת היכן לנחות,
כאילו מקום זה הוא מיוחד.
כמו מספר הכוכבים,
השוהים בלילה הנצחי והשחור,
לא תוהים ולא בודקים,
רק משלימים עם קיומם ומשתדלים להפיץ המון אור.
כגובהם של ההרים ועומקם של הימים,
כמו גודלם של מכתשים,
ופיצפוניותם של גרגירים,
כך אני חושק בזאת,
כמו פלא החיים.

אני רוצה זאת,
רוצה בכל כולי,
מישהי, שתגיד לי.

רוצה מישהי לומר לה,
כשמואר וכשחשוך
כשגבוה וכשנמוך.
כשהמצב רגוע וכשהוא גועש
כשטוב לי ושלו וגם כשלבי רועש.
ללחוש לה לרגע באוזן :
"גם כשזה לא ניראה,
כשאני לא כה נחמד,
וגם כשזה שקוף,
וניתן לראות זאת בברור מיד.
גם כשאני קשה וגם כשאני רך
גם כשאני שמח וגם כאשר אני מדוכדך.
שתדעי תמיד ואל לרגע תשכחי
שבכל לבי,כך או כך,
אני אוהב אותך."