ישות נצחית / שמיים שקטים |
נושרים בי את עלי הרגש הישן
האהבה הזו שורטת בגופי
טבעות זמן נפתלות.
בגן הילדים היינו משחקים
עם שלד הרוח המת
כול כך גדולה הייתה גווייתו
עד אשר דמתה ללווייתן עם כנפיים.
מחילות החושך הגדול
רקמו בנו חדרי לב נסתרים
מקומות בם היינו לבד מאחרים
תקופות של חופש אין סופי.
רחש כנפי הציפורים בשמים
יוצר אדוות בכחול הבהיר
עיניי ממוקדות לאורך הציר
נזר הבריאה של הרגע הנמס.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|